30 יום אח שלי.
30 יום שאתה לא נמצא פה
30 יום שמרגישים כמו נצח
30 יום שלא קיבלתי הודעה מאבא ״עדן והפלוגה בסדר״ וישר נרגעתי
30 יום שלא היה בתוכי את הלחץ מהידיעה שאתה שם בפנים ואת המחשבות על מה אתה חווה
30 יום שלא שמעתי את הקול שלך מהשיחות בטלפון
30 יום מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה לתמיד
30 יום שכל ארוחה בבית מרגישה שונה
30 יום שאני נודדת משמחה לעצב
ותוהה לעצמי מתי זה יגמר.
30 יום שאנחנו לא מפסיקים להעלות זכרונות ורגעים איתך,ואני מנסה להבין איך יכול להיות שהם לא יחזרו,שאתה לא תחזור.
איך זה הגיוני שלא תיכנס בדלת של הבית יותר
איך זה הגיוני שהכיסא שלך בשולחן השישי יהיה ריק
שאף אחד לא יאכל קערת מרק ב10 בבוקר בקיץ, שלא יהיה בכל הבית ריח מתוק של הפרנץ טוסט שלך או שתבלגן את כל המטבח כי רצית שניצל,שלא נשחק שוב פעם מונופול כל האחים ונריב אחרי שעה וזה יתפוצץ,שלא אסע איתך יותר ברכב ותחשוב שאתה יודע לשיר יותר טוב מהזמרת,
שלא אוכל לקרוא בשם שלך יותר ויהיה מי שיענה לי.

בכל שישי מחדש שהיית חוזר הביתה
הייתי שומעת שלוש דפיקות על דלת החדר שלי
ומיד ידעתי שאחרי הדפיקות האלו אתה תיכנס ותאמר
״היייייי אחות שלו, מה קורה?״
ומי יכנס בדלת עכשיו? מי ימלא את החלל העצום שהשארת כאן.
מי יעשה איתי טיקטוקים?
מי יצחק על מה שאני לובשת ואז אני אתעצבן ואחליף בגדים?
עם מי אני אהמר מי יעוף בסדרות ריאלטי שאנחנו רואים אבל אתה תמיד תהמר נכון.
מי יגיד לי שהטלפון שלי עמיד במים ורק אחרי שאכניס אותו למים הוא יגלה שזה לא נכון אבל עדיין יקח את האחריות עליו מול ההורים.
מי יאמין בי כמו שאתה האמנתי בי.
אם היו אומרים לי שיש לי זמן מוגבל בחיים להיות עם אח שלי, זמן מוגבל של 21 שנים,
הייתי מנצלת הרבה יותר טוב כל רגע ורגע איתך
כל רגע עד שאפילו לי היה נמאס.
בהתחלה נורא התעסקתי במחשבה של
למה לעזאזל להביא לי אח רק ל21 שנה?
ואז הבנתי כמה מזל נפל עליי להיות אחותך.
כמה מזל היה לי ללמוד ממך,להכיר אותך,לחוות איתך דברים,לצחוק איתך,אפילו לריב איתך למרות ששנאתי את זה.
אבל בעיקר כמה מזל יש לי שאני יכולה להגיד שאני אחותך ושהייתה לי את הזכות העצומה להיות אחותך הקטנה, גם אם זה רק לזמן מוגבל.
ביום שהלכת, חלק ממני מת ביחד איתך
והחלק השני נשאר לחיות ולחוות את מה שאתה לא הספקת לעשות, ואני מבטיחה לך שאעשה את כל מה שחלמת ויותר.
אני אוהבת אותך אח שלי,תמיד אהבתי ותמיד אוהב, מקווה שתהיה גאה בי מלמעלה.

עדן, אחי הגדול
תסתכל, תראה כמה אנשים אוהבים אותך,כמה אנשים הגיעו לתת לך את הכבוד האחרון שמגיע לך.
כשביקשתי מאלוהים שישמור עלייך לא התכוונתי שישמור אותך ככה קרוב אליו.
היית הילד הכי יפה שיש,תמיד רצית להיות מקום ראשון בהכל, רצית להגיע הכי גבוה שיש ולשם בסוף הגעת.

אני לא אשכח איך כל קידוש מחדש הייתה אומר לנו
״אתם עוד תראו,אני אכנס לעזה וללבנון״ והייתי צועקת עלייך לסתום ולא לומר דברים כאלו סתם.
אבל לא אמרת סתם,כמו תמיד עמדת בהבטחה שלך אח שלי
נכנסת לעזה, אבל שכחת לחזור.

כל בן אדם שהכיר אותך ידע שעדן פרוביזור הוא לא עוד ילד רגיל, שיש בו משהו מיוחד
משהו שאנשים היו חולמים עליו, הייתה לך תשוקה מטורפת לכל מה שעשית
מין ניצוץ כזה בעיניים שאף אחד לא היה יכול לפספס.
לא משנה מה עשית וכמה קשה היה לך, בחיים לא הסכמת לוותר,לא הסכמת להרים ידיים
היית עומד מול הפחדים שלך והופך אותם לחוזקה
שלך.

ביום רביעי האחרון דיברתי איתך בפעם האחרונה, החלפתי איתך רק מילה כי האמנתי בלב שלם שכשתחזור אנחנו נוכל לשבת ולדבר, אבל אתה ידעת שזה לא יקרה.
והייתה לך בקשה אחת
״תמשיכו לחיות״
אז אני כאן אח שלי, ואני מבטיחה לך
אני אמשיך לחיות בשבילך, כולם כאן ימשיכו לחיות בשבילך.
אני גאה לומר שאני אחותך, ומבטיחה לך שכולם ידעו מי היית.
לפני כמה שעות ראיתי אותך לצערי בפעם האחרונה,ואפילו שם היה לך חיוך רגוע ושליו על הפנים, חיוך של גאווה בעצמך ובמה שעשית שם.
אבל אנחנו לא נפרדים אח שלי, אנחנו לעולם לא נוכל להיפרד. אתה שמור בלב שלי לנצח,בלב שלי ושל עוד אלפים.
אני רוצה לבקש ממך סליחה בפעם האחרונה, סליחה על כל ריב שהיה לנו,על כל מילה רעה שאמרתי,שהייתי קשה איתך,סליחה שלא אמרתי לך מספיק שאני אוהבת אותך ושאני גאה בך
סליחה שלא הצלחתי לשמור עלייך.

תשמור לי מקום לידך ותחפש סאונד מצחיק בטיקטוק שכשניפגש נוכל לעשות שוב פעם סרטונים ביחד.
אני גאה להגיד שהיית אחי הגדול, ושהייתה לי את הזכות להכיר וללמוד ממך.
תנוח על משכבך בשלום אח שלי
אני אוהבת אותך.

עדני, 30 ימים של כאב, געגוע ולב מדמם שבחלקו הפסיק לפעום.שום דבר לא דומה ולא יהיה למה שהיה.
30 יום מהשבת הארורה שהאינטרקום צילצל עם הידיעה הקשה שבה התבשרנו מהנורא מכל.
לאבד ילד הוא אסון שלא דומה לשום דבר ועל אחת כמה וכמה על אבידה כה גדולה שנקראת עדן פרוביזור, האחד והיחיד. תמיד ידעתי שאתה מושלם, הכי בהכל,תמיד ראשון, מצטיין בכל דבר וידעתי שקצין וג׳נטלמן זה אתה.
בחודש האחרון למדנו להכיר אותך דרך החברים , מפקדים, החיילים שלך, אנשים שהכרת בדרך. כמה גאווה הענקת לנו גם בלכתך.
בשבועות האחרונים ההרגשה היא כאילו ה״סיפור״ שייך למישהו אחר ואני עומדת ומסתכלת מהצד.הקרקע בבת אחת נשמטה ואתה נעלמת פתאום.
הראש לא מעכל שלא אראה אותך יותר, לא אשמע את קולך יותר ובטח קשה מאוד לשחרר… לקח לי זמן להבין שלא אראה אותך יותר לא תיכנס יותר ביום שישי הביתה עם זר פרחים ותגיד לי שבת שלום אמא. עידן לקח את התפקיד ועושה זאת בגבורה.
דברים מחלחלים לאט לאט ולומדים ללכת מחדש. לא קל ולפעמים מרגישה שעומדת במקום במקום לצעוד. בטוחה שאלמד לצעוד בחיים כשאתה איתי ולידי בכל דקה.
נכון לעכשיו עושה מאמצים לקום, לפעול, לנשום, משתדלת לעשות את הכל רק יותר לאט.
אי וודאות בלתי מוסבר נכנס לחיי והחיים כבר לא יהיו אותו הדבר, לעולם.
כרגע הכל חשוך, מלא כאב וגעגוע, מתגעגעת להסיע אותך בימי ראשון, מוכנה לכל מקום, מתגעגעת שתכין לי רשימה שלא נגמרת של כל המאכלים שאתה אוהב לאכול בשישי, מתגעגעת לחיבוק שלך לפרחים ממך בשישי , מתגעגעת לרעש ולעוצמה שהיה רק כשנכנסת בדלת .

מתגעגעת לטיגון השניצלים שלך ואת השמן מפוזר על הרצפה.
מתגעגעת שתשלח אותי לקנות שוב לדרמן, פנס ראש, כומתה או מטען נייד שאיבדת בפעם העשירית,
מתגעגעת לבלאגן לטונות הכביסה ושתענה לי שאת המצעים שלקחת לפני שלוש שנים לצבא אין צורך לכבס, מתגעגעת לקנות לך שוב את הרוגלאך רק מהמאפייה שאותה אהבת, מתגעגעת לריח שהיה שייך רק לך פשוט מתגעגעת .
כלום
לא יהיה אותו הדבר.
מה שהיה ישאר בעבר, כרגע עבורי ההווה נעצר והעתיד די קשה להבין איך ייראה, נראה בלתי אפשרי.הלב פועם שונה, חסר בו משהו כי חלק ממני חרב.
מבטיחה לנסות ויודעת שאצליח , יש לי עוד נקודות
אור בחיים שהם חלק ממני וממך.
אוהבת אותך כמו שרק אמא יודעת ומתגעגעת

עדני קראתי לך, הגבר שלנו מלך שהפך למלאך בגן עדן.
במשך 20 יום מהרגע שנכנסת לעזה אני כותבת לך,
בכל בוקר מדברת אליך ושולחת לך הודעות כמה אני אוהבת אותך ומבקשת שתשמור על עצמך. חשבתי לתומי שבסוף המלחמה אתה תפתח את הנייד ותקרא הכל, טעיתי .
עדן שלי, הילד שלי, לפני שבעה שבועות הסעתי אותך לתחנת האוטובוס ובדרך אמרת לי בצחוק שלך ״אמא, את יודעת שזאת הפעם האחרונה שאת רואה אותי", כעסתי, צעקתי עליך ואמרתי לך שלא תעז להגיד מילים כאלה.
זה ליווה אותי כל השבועות הלאה… לא יכולתי לשאת את העובדה שככה נפרדנו…
יומיים לפני שנכנסת לעזה אבא עשה הכל שניפגש, ואז אמרתי לעצמי – ראיתי אותך, שום דבר לא יכול לקרות לך, אבל שוב טעיתי.
גבר שכל כולו אור, חיוך וחוכמה. ילד מוצלח, חכם ומצטיין בכל דבר, אין משהו שלא נגעת בו ולא צלח, השמיים היו הגבול עבורך. הסבת לנו כל כך הרבה גאווה.

החיוך שלך שובה לב כל אחד, הלב הענק שלך עם הנתינה האין סופית. תמיד כיוונת גבוה, שאפת להיות הרמטכ״ל. אהבת את הצבא ובשבוע האחרון הדגשת ואמרת לנו שאתה ממשיך את הקריירה שלך בצבא. רצית להיות תמיד ראשון בהכל, לצערי, גם כנופל לישוב אלפי מנשה היית הראשון ליפול, ומקווה שגם האחרון.
אין אחד שהכיר אותך ולא אהב אותך! והעריץ אותך! בשקט שלך ובמבט שלך ידעת תמיד לחזק, לתמוך ולהגיד את המילה הנכונה. מי יתמוך בי עכשיו? מי יחזק אותנו עכשיו? היהלום שבכתר, הלכת מאיתנו…
אין לתאר כמה אהבה, גאווה וזכות הייתה להיות אמא שלך. לצערי הרב לא הצלחתי לשמור עליך, זה כבר לא היה בידיים שלי. אפילו התפללתי, קראתי תהילים, גם זה לא עזר… אמרת שרק אלוהים יכול לשמור עליך, וגם הוא לא שמר… כרגע, אין לי נחמה מלבד העובדה שזה מה שרצית להיות, מפקד, לוחם ולהגן על המולדת וזה היה המעשה האחרון שלך!
היום קיבלתי הודעה מהמחנך שלך במוסינזון והמילים שלו היו: "היתה לי הזכות לחנך אותך, אתה היית הטוב ביותר בכל דבר ותחום".
השארת אותנו כואבים , ללא מילים ועכשיו אתה זה שתצטרך לשמור עלינו, מלמעלה.
אוהבת אותך כמו שרק אמא יודעת

עדן אחי היקר! זה שלפני השביעי באוקטובר בכלל לא הכרתי ואחרי השביעי הפך לי לאח, לא סתם אח אלא אחד שבלי קסדה זיפים ומדים כנראה לא הייתי מזהה אותו..אח כזה שהשם שלו היה ״3״, אחח שהוא קצין ערכי ותותח! ראשון להסתער ואחרון לעזוב.

עדן אחי היקר, הייתה לי הזכות להילחם ולשרת לצידך יחד בחו״ד החנית עם פרוץ המלחמה והכניסה הקרקעית..זר לא יבין זאת! בנאדם ש-10 דקות קודם לא ידעת מי הוא ומה רמת המקצועיות וכרגע אתה סומך עליו בעיניים עצומות שיחפה וישמור על חיילי הפלוגה שלך ועליך…

אבל עדן כמו שלימים הכרנו אותו או יותר נכון את ״3״ לא השאיר לנו יותר מדיי זמן עם התחושות המציקות בבטן שאולי אנחנו לא מספיק בטוחים.. חוצים את הגדר וכבר משגר כמה פגזים הדיווחים והזיהויים! הכל רץ הכל חלק באורגניות כאילו עדן והפלוגה נלחמים כבר שנים.

הפכנו בין רגע למשפחה..דאגתם לכולם כאילו ילדיך ואחיך! כל מי שנשאל יענה על כך ״אם לקרב צמוד ל-3״.

זכיתי להכיר אותך לתקופה קצרה שהרגישה כל כך ארוכה..קרבות עזים וקשים לצד קצין נועז שכמוך! בכל מקום היית הראשון להוביל ולעשות..

את המוטל עליך עשית בהצטיינות ובתעוזה ואף הרבה מעבר. כש-״3״ עולה בקשר מתחיל בלבול..זה המ״פ או המג״ד?? הובלת כוחות רבים, הובלת חטיבה! בכל מקום ששמעו את השם שלך ידעו שאפשר להיות בראש שקט..עוד קרב ועוד קרב..

יצאנו לסבב רענון וכשחזרנו לרצועה מספר ימים לאחר מכן נפגשנו שוב..נערכים לקרב בג׳בליה, 18/11 למניינם עולים לבדיקת קשר והנה שוב נשמע כולו של ״התותח״ מגדוד 52..כמה מילים קצרות בהיערכות ושיח שמסתיים ״סגירת מעגל! לא נפגשנו הרבה זמן״..יוצאים לקרב מול החלאות..צומת ״קבלת החלטות״ חטיבה, קצת התמהמהות, בנתיים הפלוגה מרימה לכם כמה מחפורות..אתה מבקש להישאר ולחפות..״לשמור לנו על התחת״ כהרגלך על שנערכים לקיפול..אנחנו נכנסים אל הצומת ואני אומר לך כנס למחפורת אך כהרגלך; ״אחי אין לי זווית לחפות עליכם כמו שצריך״…אני מעביר דיווח בקשר ומעדכן שמשפרים לאחור….

מתח של נ״טים והרבה בלאגן..פגיעה בכבד 3 פגיעה בדובים…עוברים לחילוץ דממה בקשר..מסיימים את החילוץ והדממה ממשיכה עד היום! איבדתי את אחי היקר לי מכל! זה שהיה מוכן לעשות הכל כדי להגן על חיילי ועליי..זה שידע שאולי יאבד את חיי ובחר להישאר במקום!

הכל מהיר ומנסים לחלץ ולטפל בהכל..עסוקים בתכלס אבל הראש מתחיל לקלוט, רבע שעה לאחור המילים ״סגירת מעגל! לא נפגשנו הרבה זמן״ מקבלות משמעות..

רציתי לסגור מעגל בשיירת דגלים על כל הכלים ותמונה של עזה מפוררת! רציתי סגירת מעגל אחרת אבל אלוקים בחר אחרת!

אם רק היית כאן עדן לפחות לכמה שניות הייתי אומר שוב תודה ענקית על הכל! תודה שבזכותך חיילים רבים לא נהרגו תודה על התרומה הכי גדולה שהמדינה יכלה לקבל ממך! תודה על מי שאתה ועודך!

בחודש שעבר זכיתי להיפגש עם אביך אחרי תקופה ארוכה של מחשבות..כאב..יום זיכרון שחולף ואנחנו ברצועה אז אפילו לקברך לא הגעתי! אבל אם זו לצערי הסגירת מעגל היא שאת המשפחה של אחי לפחות הכרתי…וכשפגשתי את אביך כבר הבנתי…

עדן אחי היקר, אני אוהב אותך אהבת אמת! משהו שרק לוחמים מבינים..תודה שהקרבת את חייך עבורי, עבור חיילי ועבור המון אחרים! כל מי שמכיר אותך גאה בך!!

לא הייתי מחליף אף רגע איתך..תשמור על משפחתך ועלינו גם מלמעלה! ותהיה גאה בהם…בתוך פחות משנה יש;

מכינה על שמך!

שני פארקי כושר!

בית מלון!

ועוד תכניות רבות..

בקרב בו גיבור ישראל סרן עדן הי״ד נפל זו הייתה שבת הבר מצווה שלי, עדן נהרג על קידוש השם בתאריך ה-18.11.23 יום ה-19.11 הוא יום הולדתי, שוב המילים של ״סגירת מעגל״ מקבלות משמעות..יום לפני יום הולדתי אחשלי הגיבור נהרג